מבעד לעדשה

רבת תחביבים אנוכי, יין, אוכל, ספר , אופנה וצילום. את הצילום אני סוחבת שנים רבות, תמיד הייתה איזו מצלמה בבית שהייתי חורשת עליה.
החלום שלי זו מצלמה משוכללת כזאת עם עדשות,  מקצועית, שעולה הון ושוקלת טון, אבל ההתחבטות שלי זה האם זה שווה? כי המצלמה שלי נוחה  ותמיד באוטו.שששששששששש בלי להלשין, ומוציאה תמונות נהדרות, מצד שני אולי כן שווה לקנות משהו משוכלל כזה אפילו לצילומי סופ"ש, כי לסחוב בומבה כזאת לחו"ל, זה מתכון לכאבי גב\צוואר.
שאני מחזיקה את המצלמה ומביטה מבעד לעדשה הכל נראה אחרת, אנשים, טבע, בתים, הכל נכנס לפריים אחר, בלי רעשי רקע, עולם שקט שאני יכולה לחדד בו את הפרטים והפריטים שבא לי לחדד, לקלוט דברים אחרים, כמו עלה בודד, חור של חולד באדמה והכי חשוב קל לי למחוק דברים שלא אהבתי, שיצאו מטושטשים, עקומים, רעים, חבל שאי אפשר לעשותז את בחיים.
להביט מבעד לעדשה גורם לי לנטרל את רעשי הרקע, להתרכז, להתפקס, אני שוקעת בעולם שלי, בשקט בשלווה, בדיוק כמו שאני קוראת ספר טוב או שותה יין, הכל פתאום מתחדד, מתרכך, נכנסת לנירוונה אבל עם חושים חדים יותר, בעיקר הראיה.
להחזיק מצלמה ביד זה להחזיק את העולם, זה לראות דברים אחרת, זה להרגיש אחרת, אתה פה ובעצם לא, כל הזמן בחיפוש אחרי האובייקט המושלם, השונה, המעניין.

צילום זה הרגיעון שלי ואתם מוזמנים להתרשם.